בכפר הצרפתי

בצורה מפתיעה הסכמתי לחודשיים בכפר. בגלל שזה בצרפת, ובגלל שהבטיחו לי נהר ואגם וכל מיני דברים כאלה שנשמעו לי חלום. עכשיו אחרי חודשיים בכפר אני יכולה להגיד שזה באמת חלום.

לכפר קוראים Murviel les béziers והוא נמצא בדרום צרפת, ממש קרוב לעיר הקטנה Béziers.

הכפר מאד שונה מאיך שאנחנו מדמיינות כפר, למרות שיש לו קווי דמיון לכפרי ערבים בארץ (ומאד לא דומים לכפרי יהודים). הבתים, לפחות באזור שאנחנו גרנו שהוא לב הכפר, אמנם פרטיים מבפנים אבל צמודים אחד לשני אפילו יותר מאשר בעיר. הרחובות צרים צרים, בחלקם אי אפשר לעבור עם מכונית. הכפר קיים מתקופת ימי הביניים, ואפשר להרגיש את זה עדיין כשהולכות ברחובות.

הבית שלנו היה בית של שלוש קומות. נכנסות וישר עולות במדרגות (בקומת הקרקע שפעם היו העזים והכבשים יש עכשיו שני חדרי מחסן). בקומה הראשונה הסלון (עם חלון גדול שפונה ממש לתוך הבית של השכנים ממול), מטבח גדול, יציאה לסוג של חצר מרוצפת, מקלחת ושירותים. בקומה מעל חדרי השינה, אבל אנחנו ישנו בעליית הגג שסידרנו כי נראתה לנו המקום הכי מוצלח לישון בו. זה היה קסום אבל הצריך הרבה מאד עליה וירידה במדרגות, פחות נעים באמצע הלילה כשצריך לרדת לשירותים.

הקסם הכי גדול של הכפר הוא הטבע מסביבו. גפנים, שמיים כחולים, ציפורים. אוויר.

כל יומיים שלושה הלכנו לנהר ולאגם, חצי שעה הליכה ואנחנו בגן עדן. לא ידעתי שזה מה שאני צריכה. יותר טוב מכל סוג של טיפול שעברתי אי פעם.

שבועיים מתוך השהייה שלנו היו עם נעמה ויותם שבאו לביקור. שכרנו מכונית ונסענו הרבה (כנראה יותר מדי). לכפרים אחרים, לנהרות, הם נסעו לטפס באזור שממש צמוד לספרד. אחרי שהם נסעו התנהלנו בלי מכונית, מה שאומר שנשארנו כמעט רק בכפר. אוטובוסים לביזייה יש רק ארבע פעמים ביום, וגם אוטובוסים חזרה (חשוב מאד), אז נסענו כמה פעמים אבל לא הרבה. ביזייה עיר ימי ביניימית, ואין בה המון מה לעשות. אבל מצאנו בית קפה אחד ממש מקסים, וגם זכינו להיות באירוע החגיגי שלהם, ה Feria, שאמנם סובב סביב מלחמות שוורים (לא יאמן שהדבר הזה עדיין קיים) אבל בכל זאת היה משמח לראות את העיר מתמלאת באנשים, מוזיקה ושמחה.