אפשר לזהות את אלבטרוס מרחוק בזכות תור האנשים המגניבים העומדים בתור. בעיקר בסופש אבל גם בימים אחרים. מאפיה לא גדולה עם מאפים נהדרים, לחם טוב וקפה מצוין. אין מקומות ישיבה בפנים אבל יש ספסל נחמד בחוץ. ליאור ממליצה על הסנדוויצ'ים ועל הדניש המלוח, ובגזרת המתוקים היא אומרת שיש כל יום דניש עם פירות העונה שזה וואו. אל תתביישו לקחת גם וגם וגם! איפוק זה לחלשים. 

אין ביקור בברלין בלי לפחות פעם אחת בגאזו. המקום המושלם לחגוג ימי הולדת, להיפגש עם חברות ומשפחה או סתם לאכול כי רעבות. אל תבהלו מהתור, הם שולחים סמס כשמתפנה מקום אז אפשר ללכת להסתובב בזמן שמחכות (או למצוא מחסה מהגשם אם זה בעונה המתאימה). הפייבוריט שלי (שאני לוקחת כל פעם) - פיצה לבנה עם לימון וזוקיני. בזכות שאף אחת אצלנו לא יכולה לראות קישוא או זוקיני בלי לעקם את האף, אני זוכה לאכול אותה לגמרי לבדי. 
לימונדת הבית גם מעולה מעולה (למי שאוהבת מוגז), ויש גם קוקטיילים וכל מה שצריך כדי לשמוח. 

מסעדה יפנית קטנטנה, שמבחינתנו גם היא must בכל ביקור. אולי אוכלת תמיד את הקצדון, אנחנו מגוונות. הסושי הצמחוני נהדר. אין לי הרבה מה להגיד, חוץ מזה שאם תלכו לא תתאכזבו בכלל. 

אני לא יודעת כמה שנים אנחנו מכירות את החנות הזאת, המקום הכי טוב לקנות מתנות לחחברות, תכשיטים, בדים ובגדים שהמוכרת המקסימה (שלמרבה הצער אני לא יודעת את שמה) מעצבת. יש לי משם מכנסי קורדרוי בורדו, וג'קט קורדרוי כחול, שחוץ מזה שמצחיק ללכת איתם ביחד הם מושלמים ממש. אצלה גילינו את מעצבת התכשיטים הנהדרת Materia Rica (זהירות, ממכר!).

זאת הזדמנות לעשות פרסומת עצמית לאתר הנוסף שלי - החדר שלי, בו תוכלו למצוא קישורים למה שהייתי קונה אם היה לי בית לשים בו דברים. (אפשר להגיע אליו גם דרך התפריט כאן במעלה הדף). 

ברלין מלאה בחנויות ספרים מהממות, אבל החנות הזאת שונה כי היא מוכרת רק ספרים של נשים (וגם קצת ספרות קווירית). כל פעם מחדש אני מתפלאת כמה זה מרגש בעיני, וכמה זה מתבטא באווירה המאד מיוחדת שיש במקום. יש אזור של ספרים באנגלית, וגם לא מעט נובלות גרפיות, ויש גם בית קפה קטן שאפשר להתרווח בו ולהתחיל לקרוא את מה שבדיוק קניתן. 

זה אחד מבתי הקפה שאנחנו קוראות לו חגיגיים. אין סיבה מיוחדת, חוץ מזה שלשבת שם עושה איזה הרגשה מלכותית. טוב, אולי גם המחירים תורמים להרגשה, אבל באמת הכל הוא בדיוק, ואני אוהבת בדיוק. יש להם ארוחות בוקר מפנקות, וקינוחים טעימים ובגלל שאנחנו אולי לא משפחת מלוכה אבל אנחנו בהחלט מתנהגות ככאלה, אנחנו יושבות שם לא מעט. 

מסעדה ויאטנמית טבעונית, שזה דבר בברלין. אכלנו בלא מעט מהן, וכולן היו ממש טעימות, ובכל זאת 1990 נשארה האהובה עלינו ביותר. אולי כי הגענו אליה פעם ראשונה בהמלצתו של הספר הטוב בתבל, סקאי, שאנחנו מתגעגעות אליו מאד. סליחה, גלשתי מהנושא. יש במסעדה מנות עיקריות, אבל אנחנו ממש אוהבות לבחור כמה שיותר מנות קטנות ולחלוק אותן בינינו. בגלל זה כדאי לבוא כמה שיותר (וגם כי חברה זה כיף). 

חנות כלי בית שלמרות שאין לנו בית אני ממש מתקשה לא לקנות שם. חוץ מכלי בית יש  מבחר יפה של סכינים, חותכני עוגיות, תבניות לעוגות, בקבוקי שתיה, מפות ועוד המון המון דברים שאני לא צריכה אבל רוצה מאד. צמודה לחנות יש חנות מוצרי נייר. גם היא מהממת, גם בה אסור לי לקנות כלום כי כמו שגיליתי בדרך הקשה, לכל דבר יש משקל כשאת סוחבת אותו על הגב. 

חנות עיצוב קוריאנית שבה גיליתי כמה אני אוהבת ומעריצה עיצוב קוריאני. שני חנויות לידה יש גם חנות יפנית, פחות מוצלחת בעיני (אל תגלו) אבל גם שווה להיכנס אליה. 

אחד הדברים המוצלחים בבית הקפה הזה (שגם נחשב חגיגי אצלנו) הוא שלא צריך להתלבט מה לקחת. תמיד תמיד מזמינות את הפנקייק והשאלה היחידה היא אם אחד לכל אחת או שנחלוק. כדאי לכן גם, לא כי אין דברים אחרים טעימים, אלא כי זה הפנקייק הכי טוב בעולם, וזה בדוק.