אולי אתן תוהות למה מקום קטן שכזה זוכה לדף משלו - יש לכך שתי סיבות עיקריות. אחת היא שהיינו שם חמישה שבועות והיתה לנו הזדמנות להכיר כל אבן וכל פינה בעיר. השניה היא שהיה הרבה מה להכיר. בעיקר ביחס למקום קטן ופרברי, למינגטון מאופיינת בלא מעט עסקים עצמאיים מגניבים. צעירים שניכר שראו עולם, אולי גדלו במקום וחזרו הביתה או הגיעו אליה אחרי שמאסו בלונדון. חנות הפרחים הזאת היא הדוגמא הכי טובה לכך. היא נפתחה ממש כשהגענו, זכינו אפילו להיות באירוע הפתיחה שלה. בעלת המקום, אישה צעירה ונחמדה בצורה יוצאת דופן, עם צוות נלהב ומוכשר. באמת, אני חושבת שזאת חנות הפרחים הכי יפה שהייתי בה.

בלולה גילינו שבר יין זה הדבר החם באנגליה ואולי בעולם כולו. אנחנו לא שתייניות גדולות ובכל זאת זה נהיה מקום הבילוי המועדף עלינו בעיר. כוס יין, מגש גבינות או סנדוויץ' קרואסון בתפאורה מעוצבת כראוי. דלת הכניסה הכתומה היא סימן ההיכר, אל תפספסו. 

במהלך המסע שלנו פיתחנו מומחיות מסוימת לגבי מסעדות יפניות. אולי היא המומחית הגדולה, בכל עיר שמגיעות אליה היא מוצאת את הפינה היפנית, ובלמינגטון מצאנו את אחת הפנינים. אוכל יפני ביתי, בבעלות מבשלת יפנית שאני לא יודעת איך הגיעה לאנגליה אבל כנראה התגעגעה הביתה מספיק כדי לפתוח מקום. אוכל טעים טעים, שירות נעים ואווירה נהדרת. 

​

​

אני רוצה להמליץ על בית הקפה הזה, כי באמת הוא פינה חמודה מאד בעיר, ואם אתן בעניין של מאצ'ה זה המקום בשבילכן (מודה שאני עדיין לא ניסיתי לטעום, אולי יום אחד גם זה יגיע), אבל אין לי תמונה. אז אני מנצלת את ההזדמנות לספר על Hannah Woof, זמרת מקומית מוכשרת ברמות אחרות, ששמענו פעם ראשונה באירוע שהתקיים ברחבת הדשא המרכזית לכבוד ההכתרה של המלך. ברור שהלכנו, בכל זאת גם אנחנו סוג של משפחת מלוכה (משם התמונה). אח"כ הלכנו להופעה שלה במועדון הופעות נחמד Temperance. 

ווריק היא עיר צמודה ללמינגטון, ושם מצאנו את חנות הספרים הזאת. מהממת!! בבעלות של משפחה קווירית צעירה. ניסינו להגיע לשם כמה שיותר, גם בשביל החברה וגם בשביל הספרים. בתמונה ספר שקניתי בכלל במקום אחר אבל באותה תקופה. אחרי שהתחייבתי לא לקנות יותר ספרים כבדים, התמונה של Grayson Perry משכה אותי בקסמה. לפעמים צריך ללכת לפי הלב ולא לפי הראש (אולי לא לפעמים, תמיד). גיליתי אמן יוצא דופן, מרתק ומעורר השראה.