בשיטוטי היום בעיר היפה נתקלתי בקונדיטוריה לבנטינית - בקלוואות קטנות מכמה סוגים, מעמולים מושלמים ואפילו כנאפה (מסוג שלא הכרתי, בלי קדאיף). חיכיתי בסבלנות בזמן שהאישה המקסימה מעבר לדלפק ארזה קופסא גדולה של מתוקים לאישה צעירה שחיכתה לידי, והתאמצתי שהן לא יראו שהעיניים שלי מתמלאות בדמעות. המקומות שאני מרגישה בהם הכי בבית במדינות האירופאיות האלה הם המקומות שהכי קשה לי להגיד מאיפה אני באה. וזה לא מפחד אלא רק מבושה.
הסתבר שהם מסוריה, וכשאמרתי שאני מישראל היא אמרה לי שהכנאפה פלסטינית. נמאס לי להגיד שאני ישראלית, אני רוצה להגיד שאני יהודיה מפלסטין או משהו כזה.
מוכרת ממוצא עירקי אמרה לנו לפני איזה זמן שאנחנו לא נראות מהמזרח התיכון, ובאמת יש בזה משהו מאד מבלבל, שאנחנו נראות אירופאיות אבל ממש לא מרגישות כאלה. בטח לא אירופאיות מסוג הולנד וגרמניה, נראה אולי בפולין נרגיש אחרת.
אם גם אתן באמסטרדם כבר תקופה ומתגעגעות לטעמים של מזרח תיכון, חפשו את Levant Pastry ברחוב Haarlemmerdijk 127.
Comments