top of page

פוסט קצת מורבידי הפעם, אבל אולי זה מתאים לתקופה.

אני לא כזאת חובבת בתי קברות. מדי פעם עדי גוררת אותי לראות איזה בית קברות יפה, פעם אפילו כמעט ננעלנו בתוך אחד כזה בקופנהגן, כשהסתובבנו בין העצים והמצבות היפות ולא שמנו לב שלמרות השמיים הבהירים, השעה כמעט עשר בלילה. מזל ששמנו לב לשומר שנסע לסגור את השערים. מי יודע איפה היינו היום אם לא היינו שמות לב.

לבית הקברות בשטוטגרט הגענו ממש במקרה, תוך כדי שיטוטנו חסרי המטרה בין בית קפה אחד לאחר. זה בית קברות מהסוג המאד ישן, לא מאד מטופח, בלי שער או משהו. התכוונו לעבור דרכו, כמו שראינו שהמקומיים עושים. יש שם קברים של כל מיני חשובים, כמו שוברט וכדומה, אבל מה שתפס אותנו היתה חלקה אחת של קברים עם מצבות יפיפיות, מאד שונות מכל מה שאנחנו מכירות בתחום. המצבות היו משנות השישים, ואני לא מבינה גדולה באומנות אבל נראה לי שזה לא מפתיע מבחינת הסגנון. אני לא יודעת אם הקברים הם של אמנים, או שאמן מסוים מוכשר כהוגן הכין את כולן.

אם יש כאן בקהל מישהו שמבין בבית הקברות הזה, או בבתי קברות בכלל, ויש לו מה להגיד בנושא - אל תהססו לכתוב פה בתגובות.

זהו, עוברת לתמונות, והלוואי שלא נדע עוד צער





















20 צפיות0 תגובות

בין ברלין לשטוטגרט נסענו לשלושה ימים ללייפציג, לבקר את אלין ומשפחתה. אנחנו מכירות את אלין כבר שלוש עשרה שנה, מאז שהיתה בארץ חודשיים באוניברסיטת תל אביב והיתה שותפה של עדי בתקופה הראשונה שלנו יחד. מאז כולנו התבגרנו קצת ועברנו גלגולים מגלגולים שונים. מפעם לפעם אנחנו נפגשות להתעדכן, ולהכיר את החלקים החדשים בחיים של כולנו. אחרי הזמן בארץ אלין חזרה לאוניברסיטה בלייפציג, העיר בה נולדה גדלה וחיה עד היום. בינתיים נוספו לסיפור גונר בן זוגה, ושני הילדים המתוקים שלה ארביד ויורה, שלא זוכרים אותנו ממפגש למפגש אבל כל פעם מתחברים מחדש ממש בקלות.

לייפציג זאת עיר שמתאהבות בה במנות קטנות, ואנחנו כבר מחכות להיות שם תקופה ארוכה ולחקור יותר לעומק את בתי הקפה וחיי התרבות העשירים והאלטרנטיביים שקיימים בה.


ממליצה לעקוב אחרי דף האינסטגרם של גונר, כבר שנים שהוא מצלם גרפיטי ברחבי העולם - כאן

את ההמלצות שלי ללייפציג תוכלו למצוא כאן באתר תחת הכותרת העולם הוא בית, וגם באתר החדש שפתחתי במיוחד בשביל ההמלצות שלי בעולם - Home is here.





















26 צפיות0 תגובות
bottom of page