מכתב לידידותי וידידי הצעירים והצעירות

בביקור האחרון שלנו בארץ פגשתי חלק מכן, ושמתי לב שמביקור לביקור אתן ממש גדלות! זה פחות נכון לגבינו או לגבי ההורים שלכם... וחשבתי שבגלל שאנחנו כמעט אף פעם לא מדברות בטלפון, זה יכול להיות רעיון טוב להתחיל לכתוב בבלוג שלי אליכן ואליכם. יש כאן בקהל כל מיני ילדות וילדים בכל מיני גילאים, שאני מכירה בכל מיני נסיבות. חלקכן אני מכירה מאז שנולדתי, חלקכן לא, האמת זה לא משנה.

כמו שאתן יודעות אני ועדי (עד לא מזמן גם אולי, אבל עכשיו היא כבר לא גרה ומסתובבת איתנו) עוברות בין בתים בכל מיני מקומות בעולם ובד"כ יש לנו חיה או חיות לשמור עליהם. זה אומר שאין לנו בית קבוע, ואפילו לא מדינה קבועה. היינו כבר באנגליה ובגרמניה ובהולנד וגם קצת בצרפת ואפילו שבוע בלוקסמבורג (שהיא מדינה מאד קטנה). עכשיו אנחנו כבר יותר מחצי שנה בפולין שנמצאת במזרח אירופה. גרנו כמה חודשים בלודז', ועכשיו אנחנו בוורשה, אבל מקוות שנסתובב גם מחוץ לערים קצת. (למרות שאנחנו מאד אוהבות ערים, בעיקר אני).

אני מאד אוהבת את וורשה. היא עיר גדולה, אבל לא מדי, ויש בה הרבה מסעדות ובתי קפה וגם כמה בתי קולנוע ממש טובים (למרות שקשה למצוא סרטים בשפה שאני מבינה), ויש פה פארקים ממש מהממים כמו שתוכלו לראות בתמונות. האוכל הפולני לא נחשב אוכל טוב, אבל אנחנו מאד נהננות ממנו, אולי בגלל שהוא מזכיר לנו את הסבתות שלנו שהגיעו לארץ מכאן, או בזכות זה שלא כל האוכל כאן ממש מסורתי ואפשר למצוא כל מיני סוגים של אוכל, כמעט כמו בתל אביב. ככה זה ערים גדולות וזאת חלק מהסיבה שאני אוהבת אותן כל כך.

אנחנו גרות עכשיו בבית של חברים, עמר ונדב, שנוסעים הרבה ולכן צריכים שנשמור להם על בורגול החתולה שלהם. זאת כבר פעם שלישית שאנחנו כאן, ואנחנו שמחות בזה מאד, כי בורגול (כמו שתוכלו לראות בתמונות) היא חתולה חמודה מאד ושובבה אפילו יותר. היא לא יכולה להסתובב בחוץ כמו שהיא נהגה לעשות בארץ, כי הדירה היא בקומה שנייה וזה בניין כזה עם כניסה סגורה שהיא לא יכולה להגיע לדירה מבחוץ. יש כאן מרפסת, ופעם ראשונה שהיינו כאן הם רק עברו לכאן אז לבורגול היה אסור לצאת למרפסת למרות שהיא ממש רצתה. כל פעם שאנחנו באות מותר לה קצת יותר, והפעם הם אמרו לנו שמותר לה להיות במרפסת מתי שהיא רוצה. זה ממש כיף, זה גם גורם לה להיות שמחה יותר ומייללת וכועסת פחות, אבל, וזה אבל גדול, לא תמיד היא נשארת ממש בתוך המרפסת. פעם אחת היא ראתה סנאי על העץ אז היא קפצת החוצה לחפש אותו, ואז אנחנו היינו צריכות לרוץ החוצה לחפש אותה. היום היא עשתה את זה שוב, אני לא יודעת מה היא שמעה או ראתה בחוץ אבל היא לא עמדה בפיתוי (למרות שאני ממש בטוחה שהיא יודעת שאסור לה) והופ קפצה החוצה. עדי רצה למטה לחפש אותה ואני השגחתי מהמרפסת. ראיתי אותה כל הזמן וקראתי לה "בורגול! בורגול" אבל היא ממש העדיפה לחקור את הסביבה ולא לנסות למצוא את הדרך חזרה. בסוף עדי הצליחה, אחרי שעיצבנה כאן כמה שכנים (אנחנו לא יודעות בדיוק מה הם אמרו כי הם דיברו בפולנית, אבל יכולנו לנחש). עכשיו אנחנו לא נותנות לה לצאת יותר למרפסת, נראה מתי הלב החלש שלנו ישבר והיא תשכנע אותנו לתת לה עוד צ'אנס.

אני אשמח לשמוע את המחשבות שלכן וגם אם אתןם רוצות לספר לי מה קורה איתכם עכשיו, אני ממש רוצה לדעת! מוזמנות לכתוב לי (או לבקש מההורים לכתוב) כאן בתגובות או בווטסאפ או למייל שלי

בפארק בוורשה

בורגול

בורגול