למינגטון ספא

חנות פרחים קטנה בעיר הקטנה שאנחנו נמצאות בה עכשיו, גרמה לי לפתוח את המחשב ולהתחיל את הבלוג הזה. אולי זה החיפוש שלי של מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו, ואולי בעצם זאת לא התחלה אלא המשך של שנים שלא להבין מה לעשות עם האהבה הזאת שלי למציאת מקומות עצמאיים ומוצלחים ברחבי העולם ועם הרצון שלי להפיץ את זה הלאה.

היה לי לפני כמה ימים ניצוץ של הבנה, שכמו שיש א.נשים שמדמיינים לעצמן בית, ככה אני מדמיינת לעצמי עיר. באחד הבתים שהיינו בהם היה בית בובות שהיה של ילדה שעכשיו הוא של אישה כבת שבעים, עדיין עומד בבית שלה, ואפשר להזיז בו רהיטים קטנים ממקום למקום.

במובן מסוים אני עושה את זה במחשבה שלי כבר הרבה שנים, מדמיינת את העיר שהייתי רוצה לגור בה. אוספת לי חנויות, בתי קפה, מסעדות ופארקים שהייתי שמה בה, אוספת בתים שיהיו בה אבל בעיקר רחובות ומחשבות על מה צריך להיות בעיר כדי שתהיה טובה, בעיני לפחות.

אז עכשיו אנחנו בעיר הקטנה הזאת, שמה שהכי נהדר בה זה שאפשר ללכת ברגל ממקום למקום, אפשר להסתדר בלי אוטובוס ובטח שבלי מכונית.

אז לחנות המהממת הזאת קוראים Little Garden, הם עברו למיקום הנוכחי אחרי שש שנים בעיר הקרובה לכאן, ואתמול הן עשו מסיבת השקה חמודה. זאת חנות מהסוג שמשפרת לי את המצב רוח, והפרחים שבה לא נותנים לי לא לקחת מהם הביתה. כל הפרחים בחנות הם מקומיים מאנגליה, והן משתדלות גם שיגיעו לא מרחוק (יש בספטמבר אירוע לבוא לקטוף פרחים באחת המשתלות שהן עובדות איתן), ומסתבר שזה דבר, ושאין הרבה חנויות כאלה באנגליה. שזה מוזר, כי מזג האוויר פה מושלם לפרחים, ובכל זאת רוב הפרחים בחנויות מיובא. מבחינתי זאת עוד סיבה או תירוץ לקנות לי עוד כמה פרחים כל פעם שאני עוברת ברחוב.

אז עכשיו הבית הרבה יותר יפה וריחני, ולי גם היה מה לצייר

זה האינסטגרם של החנות, שווה לעקוב כדי לשטוף את העיניים - Little Garden

פינת ההמלצות הנוספות -

בית קפה/חנות היינות החביבה עלינו כאן כרגע. כן, זה שילוב מצחיק, אבל גם יוצר סיטואציות נחמדות. אתמול אחה"צ עברנו לשתות קפה ובסוף שתינו במקום זה קוקטייל. שווה, לא? ושווה גם להיכנס לאינסגרם שלהם, הוא הרבה יותר מוצלח ממה שהייתם מצפים מבית קפה - Lola

היום היתה הכתרת המלך אז הרשינו לעצמנו בתור זרות לא בהכרח לחגוג, אבל ללכת לאירוע המרכזי, שהיה הרבה פחות המוני ממה שהייתן מצפות. הגענו והיתה הופעה של מקהלה מקומית ומאד התרגשתי והתגעגעתי למקהלת הבית שלי, אפרוחיות יד אליהו (חפשו אותן, הן מצוינות) ואז עלתה לבמה בחורה צעירה עם גיטרה. אין כמו למצוא זמרת חדשה להקשיב לה, סתם ככה בלי להתאמץ - Hanna Woof

סרט שראינו כאן בקולנוע המאד מקומי (קצת הזכיר לנו את הפעם ההיא שהיינו במטולה ללילה אחד, וראינו בערב הרבה אנשים הולכים לאותו כיוון אז הלכנו לשם גם והסתבר שיש הקרנה במרכז התרבות המקומי במסגרת מועדון הסרט הטוב של סרט צרפתי. אז נכנסנו והיה סרט מצוין (שאני לא זוכרת את שמו). מרכז התרבות כאן מזכיר את המרכז במטולה, אבל היו הרבה פחות אנשים והיה קצת פחות קהילתי אבל עדיין חוויה מאד מקומית ונעימה. הסרט הוא סרט אירי, ממש מקסים בעיני, אבל בואו נגיד שפחות מתאים למי שחייבות הרבה אקשן. הסרט דובר אירית, שזה דבר די נדיר - The Quiet Girl

תמונות עד כאן

ציפורים נודדות

היי, נעים להכיר וברוכות וברוכים הבאות לבלוג החדש שלי.

לפני חודשיים בערך ארזנו את עצמנו אני, עדי בת זוגי ואולי בת השמונה עשרה שלנו ויצאנו למסע. לא השארנו אחרינו בית, גם לא חפצים (חוץ מכמה ארגזים קטנים בחדר עבודה של אחותה של עדי). השארנו חברות וחברים, והרבה מאד היסטוריה שלנו במקום הזה, חלקה טובה וחלקה קצת פחות. הרבה זיכרונות שאת חלקם נשמח לשכוח.

כבר הרבה שנים אנחנו מדברות על הנסיעה הזאת, שכשנוכל נעזוב. לא רק את הארץ, את הכל, את החיים המסודרים לכאורה (כי אף פעם הם לא היו באמת מסודרים), אולי נצליח לשים מאחור את השייכות לארץ אחת ונחיה בעולם כאילו שייכות בכולו. אנחנו לא הראשונות לעשות את זה בהיסטוריה, כל השייכות הזאת ללאום אחד לא מתאימה ומעולם לא התאימה לכולןם, וא.נשים כמונו מצאו לזה פתרונות לאורך השנים. הפתרון הנוכחי שלנו הוא לנדוד באמצעות אפליקציית היכרויות שמחברת בין נודדות כמונו לבין מי שצריכות שישמרו להן על הבית ועל בעלי החיים.

עדי לקחה על עצמה את המשימה, היא אומרת בהתלהבות שזה שילוב בין טינדר וראיון עבודה, בעיני זאת קומבינציה שמגדירה סיוט אבל למזלי אנחנו שונות מספיק והיא מתה על זה.

יצאנו לדרך ממש לא מזמן, לפני פחות מחודשיים, אבל כבר עברנו מלא בתים -

לונדון (דירת air bnb מפגש פיסגה של המשפחה הגרעינית שלנו),

גרייט גרנסון -Great gransden - כפר לא רחוק מקיימבריג' אבל בלי שום תחבורה ציבורית. דווקא עשה לנו טוב להיות ככה מנותקות כדי להתחיל להבין מה קורה איתנו.

לידס - Leeds - התארחנו לילה אחד אצל חברים מהארץ, היה תענוג

ארמטוויט - Armathwaite - כפר (עוד פעם כפר) בצפון אנגליה, לא ממש באזור האגמים, אבל לא רחוק משם. טבע וטבע, מדהים. הפעם קצת פחות מבודד, אבל בעצם רק פעם אחת יצאנו משם לעיר הקרובה, לראות סרט ולנשום טיפה פיח. שני פאבים (עם אוכל גרוע במיוחד), מכולת מקסימה למדי שלא הבינה למה אנחנו כל יום באות לקנות עוד ירקות (עדי ענתה לה שיש לנו משפחה גדולה). נהר שקוראים לו עדן, טיולי בוקר עם הכלבה לצד הנהר ובתוך היער, באמת קסם של מקום. אבל שבוע הספיק לנו, תודה רבה.

גלזגו - כבר הרבה זמן חולמות להגיע לגלזגו, ומכיוון שלא מצאנו פתרון אחר לקחנו דירת air bnb לשלושה ימים. כשמתרגלות לא לשלם על דיור, זה מפתיע כל פעם מחדש כמה זה יקר. אבל הדירה היתה מקסימה והעיר היתה נהדרת (כמה שאני אוהבת ערים, בחיי), ותום שהכרנו לפני זה רק לרגע כשהיה בביקור בארץ, הפך את השהיה בעיר עוד יותר נהדרת, עם המלצות טובות ובילויים משותפים. בטוח שעוד נחזור לשם.

מנצ'סטר - מנצ'סטר אהובתנו הנצחית. מאז שעדי עשתה שם דוקטורט, אנחנו מרגישות במנצ'סטר הכי בבית שאפשר להרגיש. זאת לא דעה מאד פופולרית אבל יש בה משהו כל כך מוצלח. מלא עסקים קטנים ועצמאיים, איזה שהיא שמחה ברחוב. היא לא יעד תיירות פופולרי, וזה חלק מהקסם שלה.

הבדן ברידג' - Hebden Bridge - להבדן עוד אקדיש פוסט שלם, כפר גדול או עיר קטנה, תלוי איך מסתכלים על זה, מרחק של חצי שעה ממנצ'סטר, מעוז הלסביות והטרנס. התארחנו בבית של חברים שנסעו לביקור בארץ, וזכינו לבלות איתם גם ערב אחד.

פולבורן - Fulbourn - כפר שהוא בעצם מעין ישוב קהילתי גדול למדי, עשר דקות באוטו מקיימבריג', כמעט שעה באוטובוס. הפעם עשינו את הנסיעה הזאת יותר מפעם אחת, כי קיימבריג' נהדרת ובישוב עצמו היה קצת פחות מעניין. בית גדול, קצת מדי בשבילנו, כל הזמן פחדנו שנהרוס. אבל בעלי הבית היו מאד נדיבים, השאירו לנו מכונית והיו סופר נחמדים והכלבלב המתוק במיוחד עזר לנו להרגיש בבית.

זהו, משם הגענו לפה, ללמינגטון ספא - Leamington Spa. עיר קטנה, שעה וחצי מלונדון, שעה מאוקספורד, חצי שעה מכל מיני מקומות. חשבנו שניסע הרבה, אבל הכלבות קצת מגבילות לנו את התנועה כי לא אמורות להשאיר אותן יותר מדי זמן לבד. בהתחלה הייתי מתוסכלת, גם לקח לי כמה ימים להבין שיש הרבה קסם כאן. התעלה קרובה לבית, ולמרות שהיא לא מטופחת כמו בהבדן ברידג' עדיין מים זה מים, ויש סירות ויש ברווזים והשתקפויות מהממות. וגם העיר עצמה, שבהתחלה נראה לי סופר בורגנית, וכנראה שהיא גם כזאת, אבל יש בה כל מיני נקודות של אור, כמו חנות משחקי הקופסא שאולי כבר פעמיים הלכה לשחק DND עם קבוצת צעירות וצעירים מקומית.

טוב, יצא לי פוסט ארוך למדי, מין ישור קו של איפה אני מתחילה, נראה לאיזה כיוונים הוא ילך בהמשך.