מי יודע שאנחנו לא מכאן.png

מי יודע שאנחנו לא מכאן

רותי שטרן – מילים, לחן, שירה

שני פלג – הפקה מוזיקלית, עיבודים, גיטרות, גיטרה בס, תכנותים.

שחר חזיזה – תופים

עידית מינצר – חצוצרה (מנצ'סטר)

נועם חיימוביץ' – ויולה וכינור (הלסינקי)

ניר יצקן – קלידים (תל אביב)

הקלטות תופים -Rainy day studio

גיל טלמן – מיקס ומסטרינג

מנצ'סטר

 

פרחים בחצרות בתים

וגשם שיורד בלי הפסקה

יש עצים ברחובות

חברים בכל פינה

 

חורף שתופס אותנו לא מוכנות

ריה מנגנת בחליל

בבית קפה השכונתי        

את מזמינה את הרגיל

 

אני אוהבת אותך בתוך השקט הזה

הצבעים שלנו בולטים על הרקע הזה

יש ברווזים באגם ועלים אדומים

בואי נתנשק

תראי הם לא מסתכלים

           

העצים מסתירים את הגשם

בגינה אנשים עודרים

נכנסות לחנות המקומית

לקנות גבינה ושזיפים

 

אני אוהבת אותך בתוך השקט הזה

הצבעים שלנו בולטים על הרקע הזה

יש ברווזים באגם ועלים אדומים

בואי נתנשק

תראי הם לא מסתכלים

 

מודדות חליפות

בחנות של עשירים

מי יודע שאנחנו לא מכאן

בואי ונקנה קצת תקליטים

*

ברלין

את הרוח במפרשים

אל תתני לי לברוח

נשימה עפה, דואה באוויר

אני מנסה להגיע

אני לא בורחת

לא נופלת

לא מאבדת אחיזה

מנסה להגיע

עפיפון מתקרב לירח

אני מחזיקה אותו

משתולל בשמיים

אני לא בורחת

לא נופלת

לא מאבדת אחיזה

אני לא בורחת

לא נופלת

לא מאבדת אחיזה

יש פה אוויר

יש פה שמיים

יושבות על ספסל

מנסות להבין

עפיפון מתקרב לירח

חוט ארוך מחזיק אותו

ציפורים באות לראות

כמה זה יפה

אני לא בורחת

לא נופלת

לא מאבדת אחיזה

אני לא בורחת

לא נופלת

לא מאבדת אחיזה

*

הלסינקי

 

שמש גבוהה

אנשים נכונים

מים בים

לב שמחלים

שקט ברחוב

חתול על גדר

ריח של שלג

קור שחודר

 

יום אחד בתפאורה

של העיר הכי יפה

שלא ידעה להתמודד

איתנו

 

אור משתק

צבע ירוק

גובה של עץ

רוצה שנשתוק

מגע של זכוכית

טעם של אש

זוהר צפוני

שלא מתרגש

 

יום אחד בתפאורה

של העיר הכי יפה

שלא ידעה להתמודד

איתנו

 

אנחנו המשכנו לריב

כאילו שאין עוד ברירה

להמשיך ולהכאיב

גם כשיש אהבה

 

תנועה חלקה

קיץ כחול

דרך פנויה

אבק של אתמול

תמונה במסגרת

פחד ישן

אני שוב אומרת

טוב שאת כאן

יום אחד בתפאורה

של העיר הכי יפה

שלא ידעה להתמודד

איתנו

הכי יפה

שלא ידעה להתמודד

איתנו

*

 

ניו יורק

את צריכה את הגודל

את צריכה את המגוון

את צריכה את הרעש

את צריכה בלגן

 

את צריכה מרחבים

את צריכה את המתוק

את צריכה אנשים

ושיהיה קצת ירוק

 

את צריכה מסעדות

את צריכה משפחה

את צריכה חברות

להפיג את הדממה

את צריכה את היוקר

את צריכה שפה זרה

את צריכה מתנות

ורוצה אהבה

את צריכה הופעות

את צריכה גם צפיפות

את צריכה את השפע

וללכת לאיבוד

את צריכה את הבוקר

את צריכה אנשים

את צריכה את הלילה

להבין מה שאומרים

 

את צריכה את המרחק

את צריכה את השקט

את צריכה חלומות

את שונאת את בית ספר

את שומרת נגיעה

חוצה את הקווים

קופצת מהגובה

לא עושה מה שאומרים

בקצה של הרחוב

מצאנו בית קפה

בתוך המכוער

את מוצאת את היפה

*

 

פריז

 

אנחנו מרגישות בבית

הסתובבנו רעבות כי רציתי רק גורמה

חיפשנו מסעדות יוקרה

פטיפורים קטנים לפי רשימה

 

בדירה הקטנה בקומה חמישית

אמרת שאת רוצה שנשאר כאן לתמיד

נזרוק את הבגדים על הרצפה

נמלא את הכיור בכלים ואהבה

 

אנחנו מרגישות בבית

הבאתי פוסטר מתנה

הדפס של תל אביב שחברה שלי ציירה

רציתי שתרגיש את הבית שלי

כמו שאני מרגישה את שלה

בדירה הקטנה בקומה חמישית

אמרת שאת רוצה שנשאר כאן לתמיד

נזרוק את הבגדים על הרצפה

נמלא את הכיור בכלים ואהבה

אייר בי אנד בי

אנחנו מרגישות בבית

*

 

איסטנבול

המסגד הכחול התכסה בענן

הדגים החיים בשוק הישן

השמש שוקעת מיליון ילדים

רצים בטיילת אוכלים פיצוחים

 

מורה לאנגלית באגם נחשים

מלמדת אותנו איך מדברים

יער על הר, בדים בחנות

אוכל מוכר, אני כאן בטעות

 

זוג מאוסטרליה

גורמות לי לחשוב

איך שתי נשים

יכולות לאהוב

זוג מאוסטרליה

גורמות לי לחשוב

 

איש בסירה, לאן אתה שט?

הים פה סוער, אני זזה לאט

בקלוואה ביתית מזכירה לי לנשום

מנסה להבין מה אמת, מה חלום

 

חבית עם עלים בבית מלאכה

שטיחים שנטווים ביד אמונה

ירח של דבש בחיים אחרים

לוקחת אותך למקומות חדשים

 

זוג מאוסטרליה

גורמות לי לחשוב

איך שתי נשים

יכולות לאהוב

זוג מאוסטרליה

גורמות לי לחשוב

 

 

הזיכרונות שלי הם רוח

ואני שקופה

מרחפת

בין עולמות

 

זוג מאוסטרליה

גורמות לי לחשוב

איך שתי נשים

יכולות לאהוב

זוג מאוסטרליה

גורמות לי לחשוב

 

 

*

 

ורשה

 

אבא שלי ראה בחוץ הים של תל אביב ילדים מדברים פולנית והוא התרגש.

הוא לא שמע ילדים מדברים פולנית מאז שהיה בעצמו ילד.

כשאבא שלי מתרגש העיניים שלו מתמלאות בדמעות והנשימה שלו מתקצרת.

 

אני חושבת על כל החלקים שלו שאף פעם לא נכיר –

השלג שהיה גולש בו,

הרחובות,

הכיתה,

החברים.

 

 

כמה שפות נזנחו מאחור

מה היה קורה אם הן היו מגיעות לארץ,

ונשארות לא בחדרי חדרים,

שלא ישמעו שבבית מדברות פולנית, ערבית, פרסית, בולגרית.

 

מה היה אם היינו כולנו לומדות בבית ספר את השפות כולן?

כמה חכמות היינו היום,

כמה המקום הזה היה יותר יפה,

יותר נקי,

יותר אפשרי לחיים.

אם היינו מגיעות לכאן בתור יהודיות, ולא הופכות ישראליות,

ויודעות להשתלב במרחב, וגם לשמור על הזהות שלנו,

כמו שדורות של יהודים עשו ברחבי כל העולם.

 

אם במקום להקים מושב היינו מתיישבות בשולי הכפר.

 

 

 

הולכות ברחובות העיר אם וביתה,

סבתא שלי מלווה אותנו מלמעלה.

כשאנחנו נכנסות למסעדת יוקרה שלושה כוכבי מישלן,

אולי שניים?

בצהרי היום,

לבושות לא מספיק מהודר,

נראות לא מספיק מתאימות.

 

אף מבט לא ירחיק אותי

זה גם הבית שלי

וכמו ישראלית טובה

אני לא מפחדת מאף אחד

*

תל אביב

עוברות בין שכונות מחפשות לנו בית

בין הסדקים, בין בתי עשירים

את מתעייפת, אומרת נמאס לי

בואי נצא לחיי נדודים

 

המלח שורף לי בכל הפצעים

זיכרונות לא נותנים לי לשכוח

את מי שהייתי

מי שכבר לא

 

עוברות בין שכונות מחפשות לנו שמש

בין הסדקים, בין גורי חתולים

את מתעייפת, אומרת נמאס לי

בואי נמצא שבילים אחרים

 

המלח שורף לי בכל הפצעים

זיכרונות לא נותנים לי לשכוח

את מי שהייתי

מי שכבר לא

עוברות בין שכונות מחפשות לנו שקט

בין הסדקים, בין צווחות של עורבים

את מתעייפת, אומרת נמאס לי

בואי נתחיל חיים חדשים

המלח שורף לי בכל הפצעים

זיכרונות לא נותנים לי לשכוח

את מי שהייתי

מי שכבר לא

הגיע הזמן להבין שנכשלנו

הגיע הזמן ללכת רחוק

אפשר להודות, הניסוי לא הצליח

הגיע הזמן לעתיד המתוק