אני תוהה מה זה הדבר הזה שאנחנו מחפשות בכל עיר שאנחנו מגיעות אליה. למה חשוב לנו לשבת בבית קפה הספיציפי הזה, או לאכול דווקא במסעדה הקטנה הזאת? לפעמים אנחנו מגיעות לדברים דרך המלצות, אבל זה רק כדי שיהיה לנו איזה שהוא מושג לאיפה ללכת. לפעמים ההמלצות האלה עונות על הציפיות, לפעמים ממש לא. מה זה הדבר הזה שאנחנו מחפשות, שאנחנו מוצאות? וזה מעניין שלמרות שאני ועדי כל כך שונות, אנחנו תמיד מסכימות לגבי המקומות שאנחנו אוהבות. אני חושבת שהדבר שאנחנו מחפשות זה בית. בית, ושייכות וקהילה, את האנשים שלנו בכל מקום. וקשה לשים את האצבע ולהגדיר מה זה הבית הזה או הקהילה הזאת, הרבה יותר קל להגדיר שייכות לפי לאום או מגדר או אפילו זהות מינית. אבל אני לא תמיד מרגישה בבית במקומות של לסביות, ובטח לא במקומות של ישראלים או במסיבות של נשים. גם בארץ אני בד"כ לא מרגישה בבית. אני כן מרגישה בבית בקפה יעל או ב 51, בגלידה של אייל שני או במסעדה החדשה של רותי ברודו ברוטשילד. מה זה הדבר הזה שמגדיר לי את הבית?
יש ערים שקל למצוא בהם את המקומות שלנו, ויש ישובים שאין בהם אף מקום כזה וזה גם בסדר. יש ערים שהמקומות הנכונים לנו בולטים על רקע של שממה, ויש מקומות כמו פריז שקשה למצוא אותם דווקא בגלל השפע. יש בתי קפה ומסעדות וברים בכמות שלא ראינו בשום מקום, אבל דווקא את המקומות הקטנים, העצמאיים, האלה שהמלצרית תזכור אותך אם תבואי עוד כמה ימים שוב – את אלה לא כזה פשוט למצוא. ומצאנו שכונה קטנה אחת כזאת, דרך המלצה של שרון השפית עם הבלוג שמלא בהמלצות. לבית קפה קוראים KOTT והוא קטן, עם קפה מצוין ואווירה נכונה לנו בול. לידו מצאנו גם מאפיה מעולה ויום אחד חזרנו בערב וישבנו במסעדה איטלקית קטנה עם ניוקי נחמד ויין מעולה ומלצרים וקהל שהרגישו לנו הכי בית שיש.
Comments