(שוב) עוזבות את הבית

הכי אני אוהבת לעזוב.

לקפל את כל הדברים שלי לתוך המזוודה (פלוס תיק גב פלוס כמה שקיות של כל מה שלא נכנס). לרוקן את המקרר, לפנות את המדפים, לשטוף מהרצפה את העקבות שלנו.

אולי זה מוזר, כנראה זה מוזר, אבל אני אוהבת לראות את החיים שלנו עוברים דירה. זה יכול להיות אחרי שבוע או שלושה ימים, זה יכול להיות אחרי ארבעה חודשים כמו בדירה הנוכחית. הכי הרבה זמן שהיינו במקום אחד מאז יצאנו לדרכים לפני שנתיים בדיוק.

מצאנו את הדירה הזאת במקרה, והיא הביאה לנו חברות טובות ואפשרות לחקור את העיר ובעיקר לנוח קצת מחיי הנדודים. עכשיו הספיקה לנו המנוחה, החופש קורא לנו שוב.

הפעם הזאת שונה כי אולי לא ממשיכה איתנו, היא תישאר כאן לעוד זמן מה עד שתמצא את המקום שיהיה לה בית קבוע (החלומות שלה שונים מהחלומות שלי, כל מי שדאג על חוסר נפרדות יכול להפסיק לדאוג).

הבית שהתפנה מאיתנו נשאר פנוי לאורחות אחרות, אז אם אתן מזדמנות ללולדז', או שמחליטות לבוא במיוחד, תתקשרו לאניה, בעלת הבית הכי נהדרת שאפשר לדמיין. לא חייבות להישאר ארבעה חודשים, אפשר גם הרבה פחות.

הדירה באיירביאנדבי

ליאור מדגימה גאווה פולנית (נעמה כמובן צילמה)

על מה אנחנו מסתכלות?

אניה קנתה את הדירה כי התאהבה בנוף שנשקף ממנה. הוא מזכיר לה את גגות ירושלים. אוהבות אותך אניה!