החברות שלנו בלודז'

עוד עשרה ימים עוזבות את לודז' לטובת וורשה העיר הגדולה, ולמרות שבטוח עוד נבוא לבקר לפני שנעזוב את פולין, אניה הזמינה אותנו לארוחת ערב לקראת פרידה.

לודז' היא עיר אתגרית. היא לא פשוטה להבנה כמו ערים אחרות. יש בה קסם גלוי של ערבוב ישן וחדש, היסטוריה והווה, אבל גם הרבה קסמים חבויים שאנחנו ממשיכות עדיין לגלות. יש פה שוק ירקות מצוין, יש כמה בתי קפה נחמדים ממש, יש את הסופגניות הכי טעימות אבל בעיקר פגשנו כאן א.נשים מדהימות. אולי זה רק המזל שלנו, ואולי כולםן בפולין נחמדות?

זה התחיל מבעלת הבית שלנו אניה (שהגענו אליה ולדירה דרך חברה של חברה של חברה של חברה), שנשואה לפיוטרק מתופף העל (וידאו קצר בהמשך הפוסט), יולקה הבת המקסימה שלהם, קלינקה הבת של אניה שגרה בגרמניה אבל כשבאה לביקור, הזמינה את אולי לערב משחקים בערב השנה החדשה. מרתה חברתה הטובה של אניה שנהייתה גם חברתנו הטובה מאד, אלייזה ודויד שהם שכנים (אלייזה היא החברה של חברה של חברה, שפרסמה פוסט בפייסבוק שאנחנו מחפשות דירה וככה מצאנו).

לא עשינו פה המון, אבל כנראה שזה מה שהיינו צריכות. אני לומדת לקבל את זה שהדרך מזמנת לנו את מה שאני צריכה כדי להבריא (סליחה על קורטוב הרוחניות שנכנסה בי). להיות בחורף אמיתי (שבשבילנו היה קפוא אבל המקומיות אומרות שזה לא נקרא בכלל חורף), לא לצאת כמעט מהבית, להשתבלל, לנוח, לעבוד בשקט, לצאת רק מדי פעם וגם זה בקצרה. לפגוש חברות בבתים שלהן או שלנו, לבשל, לאכול טוב ואז שוב לאכול טוב.

ובתוך כל זה חזרתי לסרוג. בעיקר במסרגה אחת אבל גם לומדת עם שתיים. מצאתי חנות צמר שהיא כמו חנות ממתקים, אני רוצה לקנות את הכל אבל תמיד חוזרת לצמר היפני NORO (הצמר לא באמת יפני, אלא המפעל הקטן שטווה וצובע). כדורי צמר גדולים עם צבעים מתחלפים, באיכות מעולה. אחרי שסרגתי עוד ועוד צעיפים גם פתחתי לרגע חנות אטסי. מהר הבנתי שזה לא בשבילי, אבל עדיין מקווה שאצליח מתישהו גם למכור, בינתיים נהנית לתת מתנות. הכי כיף בעולם זה לתת מתנות.

עוד יגיע פוסט עם תמונות נהדרות שנעמה צילמה בביקור שלה ושל ליאור כאן, ובינתיים כמה תמונות מאתמול, של חברות וצעיפים וכובעים (וכפפות!) בערב חורפי נעים.